ואקנין איתי ואח' נ' מ"י-משרד הבריאות ואח'

פסק דין

1.התובע 1 (להלן "התובע") יליד 1990, סובל משיתוק חלקי בפלג גופו הימני. בכתב התביעה בתיק זה טוענים התובע ואימו כי רשלנות הצוות הרפואי בבית החולים הקריה בתל-אביב בטיפול שניתן לאימו בסמוך ובמהלך לידתו, הם שגרמו לנזקיו.

לגרסת התובעים, הגיעה אימו של התובע לבית החולים כשהיא סובלת מזיהום שמקורו בדלקת קרומי השיליה ומי השפיר (כוריואמניוניטיס) (להלן גם "הדלקת"), אשר חייבה טיפול רפואי מתאים וזירוז הלידה. בשל מחדלי הצוות הרפואי לא ניתן לאם טיפול מתאים, הלידה התעכבה ונגרם לתובע אוטם מוחי שהביא לשיתוק בפלג גופו הימני. שיתוק זה אובחן בעת שהיה התובע כבן 7 חודשים.

2.כדי להוכיח את אחריות הנתבעת, שהייתה בעלת בית החולים, על התובעים לשכנע כי האם הגיעה לבית החולים כשהיא סובלת מהדלקת או כי זו התפתחה במהלך אשפוזה, כי הטיפול הרפואי שניתן לאם היה רשלני וכי האוטם המוחי שהביא לשיתוק חלקי של התובע נגרם בשל אותה התרשלות. התובעים טוענים כי בשל הנכות ממנה סובל התובע נגרמו וייגרמו לו נזקים והפסדים כספיים ועל כן עתרו לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקיו.

הנתבעת כופרת בכל רכיבי התביעה וטוענת כי לא הוכחה הדלקת, לא הוכחה הרשלנות, ולא הוכח קשר סיבתי בין האוטם המוחי לדלקת הנטענת. הנתבעת גם כופרת בהיקף הנזקים הנטענים.

רקע

3.בטרם אבחן את הטענות לגופן, אקדים ואפרט את הרקע העובדתי הרלבנטי. התובע נולד ביום 4/4/90 בבית החולים הקריה בתל-אביב (להלן: "בית החולים"), בשבוע ה- 28 להיריון. מספר אירועים במהלך ההיריון עימו ראויים לציון. בשבוע ה- 19 להיריון פנתה אימו של התובע לבית החולים עקב דמם לדני. האם טופלה בריטודרין (תרופה נגד צירים מוקדמים) וצפורל (אנטיביוטיקה) בחשד לדלקת בדרכי השתן, שהתעורר עקב ממצא של לויקוציטים ואריתרוציטים בשתן (נספח 1 לתצהיר האם ת/15).

בהתאם למעקב ההיריון בתיק טיפת חלב (נספח 2 ל- ת/15) פנתה האם פעם נוספת לבית החולים ביום 28/3/90, עקב דימום. האם הושארה להשגחה בבית החולים למשך מספר שעות, ולאחר מכן שוחררה לביתה עם הוראות לטיפול אנטיביוטי (צפורל) בגין דלקת בשתן, וכן לכדורים נגד צירים.

ביום 1/4/90 פנתה האם בשלישית לבית החולים, עקב צירים מוקדמים. היא אושפזה וטופלה בפניברין וריטודרין, וכן בקורס אחד של צלסטון (תכשיר המאיץ את בשלות ריאות העובר ומפחית דימומים תוך מוחיים) (נספח 1 ל- ת/15). שלושה ימים לאחר מכן נולד התובע.

4. התובע נולד, כאמור, בשבוע ה- 28 להיריון, במשקל 1,300 גרם ובציון אפגר 10 (בעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים אשר תידון בהמשך). בבדיקת התובע לאחר הלידה נצפתה טכיפנאה (תכיפות יתר של נשימה) עם רטרקציות בין צלעיות וכן המנגיומה באזור רקה ימנית.

5. לאחר הלידה אושפז התובע במחלקת פגים במשך כחודש וחצי, עד ליום 20/5/90 (נספח 4 ל- ת/15). במהלך אשפוזו טופל התובע בגין הטכיפנאה בתמיכה נשימתית - Nasal CPAP , למשך כשעתיים. לתובע נערך צילום חזה, ללא ממצא פתולוגי כלשהו. בנוסף נצפתה, כאמור, אצל התובע המנגיומה באזור רקה ימנית. עקב אנמיה קיבל התובע עירוי דם לאחר הלידה. בשל צהבת הוא טופל באור ובהמשך בוצעו בו שני עירויי החלפת דם. התובע קיבל טיפול אנטיביוטי, אשר הופסק עם קבלת תשובת המעבדה כי התרביות שנלקחו ממנו עקרות. במהלך האשפוז נצפו מספר מאורעות של ברדיקרדיות (דופק איטי של לב הילוד), והתובע טופל באמינופילין. כמו כן נבדק התובע במהלך אשפוזו על ידי רופא עיניים, ונמצא אצלו בעין ימין - Avascular zone 3 ובעין שמאל - כלי דם עד לפריפריה.

6. במקביל נשלחה השלייה שהוצאה בתום הלידה לבדיקה היסטולוגית. בבדיקה זו נמצא, כי "חוט הטבור באורך כ 40 ס"מ בצקתי מאד", וכן נמצאו סימנים לכוריואמניוניטיס ( בדיקה מיום 5/4/90, נספח 3 ל- ת/15).

7.עם שחרורו מהפגייה הוזמן התובע לביקורת במרפאת עיניים וכן במרפאת ילודים בבית החולים, אך לטענת הוריו לא הובהר להם כי קיימת אצלו בעיה רפואית כלשהי.

כפי שנלמד ממסמכים מאוחרים יותר, בגיל שלושה חודשים החל התובע לסבול מאירועים חוזרים (6 במספר) של הכחלה, הפסקות נשימה והופעת גוון אפרפר לבן של העור, ולעתים אף מתיחות ונוקשות של הגפיים. האירועים נמשכו כדקה עד שתי דקות (נספח 7 ל- ת/15).

בגיל 6.5 חודשים אושפז התובע בבית חולים תל השומר עקב "ארוע של כחלון והופעת תנועות קלוניות מלווה הפסקת נשימה לפני כשעה". כלומר, הפעם נלוו לאירוע של כחלון והפסקת הנשימה גם פרכוסים. במהלך האשפוז לא הופיעו אירועים דומים, הבדיקה הנוירולוגית שנערכה לתובע היתה תקינה והוא שוחרר והוזמן לביקורת במרפאה הנוירולוגית של בית החולים (נספח 7 ל- ת/15).

8. בביקורת במרפאה הנוירולוגית של בית חולים תל השומר בהיות התובע בן 7 חודשים נמצאה "נוקשות ספסטית קלה ע"פ פלג גוף ימני", בעקבותיה הופנה התובע לבדיקת CT (נספח 9 ל- ת/15). בצילום CT מוח שנערך לתובע בסמוך לאחר מכן נמצא כי הוא סובל מאוטם בעורק הראשי MCA משמאל.

יצוין כי פענוח צילומי ה- CT, שהיה כנראה בתיק המעקב בבית חולים תל השומר, לא נמצא עקב שריפה שהיתה בארכיון בית החולים (נספח 12 ל- לת/15). עם זאת ממצאי הבדיקה מוזכרים במסמכים רפואיים אחרים (לדוגמא בנספח 9/א ל- ת/15), ואין עליהם מחלוקת בין הצדדים.

9.מוסכם על הצדדים כי בשל האוטם המוחי סובל התובע משיתוק חלקי בפלג גופו הימני (המיפלגיה חלקית). נכותו, שאינה שנויה במחלוקת, הינה בשעור של 70% בהתאם לסעיף 29(1)(א)III לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

10.המחלוקות בין הצדדים משתרעות הן על שאלת האחריות והן על היקף הנזקים מהם סובל התובע בעקבות השיתוק החלקי בפלג גופו הימני. מאחר ודחיית טענת האחריות תייתר את הדיון בנזק אתחיל את הדיון בעניין האחריות.

עיקר הטענות בעניין האחריות